איפה הייתי ומה עשיתי - חלק ב

וריאציה מאויירת על ההפקה הזו, נעשתה במסגרת שיעור איורי אופנה.

איפה הייתי ומה עשיתי - חלק א

כבר זמן רב שלא עדכנתי את הבלוג. הסמסטר הזה שהיה קשה ומהנה במיוחד גזל ממני כל דקה פנויה מחיי ומעבר לכך. הימים והלילות הרבים בהם בילינו יחד הפכו את מכונת התפירה לידידתי הקרובה ביותר - לעתים צחקנו יחד, לעתים בכינו, לפעמים גם רבנו וכמובן שתמיד השלמנו בסוף.
שני קורסים גדולים הדירו שינה מעיני - סמינר מחקר תקופתי וקורס בגדי גברים.
קורס בגדי הגברים היה בסימן תכנית הטלוויזיה של הBBC "טופ אוף דה פופס", תכנית שבועית אשר שודרה מאז שנות השישים ועד לפני שנים אחדות. בתכנית הופיעו המוסיקאים המובילים במצעד של אותו שבוע וכמו כן שודרו קליפים על פי מצעד הלהיטים השבועי.
כל אחד מאיתנו התבקש לבחור מוסיקאי או להקה ובצירוף עם נושא נוסף לבנות לוח השראה. אני בחרתי בגרייס ג'ונס, דמות מרתקת אשר הופעתה הדרמטית והמחושבת בתכנית סיקרנה אותי. צירפתי לכך את חיל האויר מתוך מחשבה על הדמיון החזותי בין הנושאים - גיאומטריה מדוייקת, חדות וקווים נקיים ומנגד הבדל מהותי בין השניים: גרייס ג'ונס - האינדיבידואליזם בהתגלמותו מול חיל האוויר - מעוז הקונפורמיזם.

צילום: סשה פליט

Daydreaming

אני צריכה לשבת ברגעים אלו וללמוד למבחן בתולדות האמנות או לחילופין לעבוד על העבודה באילוסטרייטור, אותה עלי להגיש בשבוע הבא. במקום זה אני מוצאת עצמי חולמת בהקיץ, כנראה סימן לכך שכוחותי הלימודיים תשו לחלוטין בתקופה האחרונה. אני צריכה למצוא מחדש את תחומי העניין שלי ולהיזכר מה אהבתי לעשות לפני השנה האינטנסיבית הזו אך מסתבר שאפילו דבר כל כך טריוויאלי אפשר לשכוח. בכל אופן כרגע אני אמורה לסלק את המחשבות הטורדניות הללו ולהושיב את עצמי לשולחן העבודה על מנת שאוכל לסיים את חובותי כלפי הסמסטר הנוכחי בהצלחה, כנראה שריח החופש פשוט משכר מדי.
כמובן שהפוסט הנוכחי הוא רק תירוץ לקום מהסיכומים והמצגות... האיורים הם מקטעים מתוך העבודה הסופית שהגשתי בקורס איור אופנה.

Right now I'm supposed to be studying for a test in the history of art or work on the Illustrator project I need to hand in next week, Instead I'm daydreaming. I keep trying to remember what I liked to do before this crazy year and what were my interests, couse as strange as it may sound, I kind of forgot. Anyway I shouldn't be thinking about those stuff right now, I should be sitting infront of my desk in order to finish all my duties towards this semester. Ain't easy.
Of course this post is just an excuse to leave my notebooks for a short while... the illustrations above are bits from my final project for fashion illustraion course.

The chosen one

לאחר לבטים רבים וסקיצות רבות ומרובות עוד יותר, נבחר לו הדגם המנצח לאחר שגבר על עשרות מתמודדים. אפרט קצת על הדגם: שמלה, עשויה משי לבן הנאסף לקפלים באזור הכתף (שתודגש באמצעות כרית כתפיים רצחנית), שם גם מתחילה הצביעה האדומה. השרוול עשוי 2 חלקים - חלק תחתון עשוי ויניל אדום ומבריק והחלק העליון עשוי קופרו - בד הדומה מעט למשי אך עבה יותר ובעל ברק עמום יותר. מספר גוונים של אדום, דומים מאוד אך לא זהים נפגשים במקום אחד, זהו אלמנט שרציתי מאוד שיתקיים בדגם שנתפר. מהכתף ועד סוף השרוול ישנו סטריפ של פרווה שמוכנס בין התפרים. עדיין מתלבטת בנוגע לכיסים בתפר הצד ובכלל הרגשת בלבול קלה מלווה אותי בימים האחרונים. המעבר משלב הסקיצות לשלב הביצוע אינו פשוט והוא בדרך כלל טומן בחובו שלל בעיות שנוטות לצוץ ברגע הכי לא צפוי....

After a great lot of thinking and many more sketches, I chose the dress that I'm going to make. It's gonna be made out of white silk, pleats are gathered at the shoulder and that's where the red coloring begins. The sleeve is made out of two parts - the lower part is made from red shiny vinyl and the upper part is made from a red fabric that is similar to silk but heavier. Three shades of red, very close in color but not quite the same, that's something I really wanted to have in my final design. From the shoulder to the bottom of the sleeve there is a strip of fur, inserted between the stitches. Yet not sure whether or not to have pockets on the sides, besides I feel a general confusion, so many decisions that have to be done. Transforming the sketches into 3d piece is not simple and usually that's when all the problems tend to appear...

The lion, the snow and the wardrobe

התקופה האחרונה מאופיינת בעומס גדול מהרגיל (כרגיל). ממש לא מזמן התחלנו פרוייקט חדש שכותרתו "לבן על לבן", במסגרת הפרוייקט אנחנו נדרשים להציג את פרשנותנו למושג זה לפי ראות עינינו ובהתאם לבנות לוח השראה. בהמשך לפי לוח ההשראה עלינו לעצב מיני קולקציה ומתוכה לבצע דגם אחד - שמלה.
בעיני לבן על לבן נתפס כמשהו שליו, נעים וטהור. זכורה לי חידה בה מראים לאדם דף לבן ושואלים אותו מה הוא רואה, רב האנשים משיבים כמובן "דף לבן" ואילו התשובה היא למעשה כי זהו חתול לבן מלקק חלב בשלג. חשבתי מה היה קורה אילו אל תוך הסיטואציה השלווה הזו היה נכנס גורם מפריע כלשהו כגון חיית טרף או חלב מורעל ולמעשה הופך את הסיטואציה על פיה. החתול מת, חיות הטרף אוכלות את בשרו, אוכלי הנבלות מנקרים את עצמותיו והשלג כולו הופך לזירה אדומה ומלוכלכת, הלובן נותר רק כזכר עמום. הסיטואציה הספציפית הזו היא כמובן דוגמא למשהו רחב יותר - כיצד הנקי והטהור עלול לשמש כמצע לאכזריות גדולה, רוע וכאב.

עד כה נמנעתי באופן כמעט גורף מלהעלות לבלוג תמונות המתארות שלבים בתהליכי העבודה שלי. ראשית משום שקשה להראות עבודה שאינה גמורה והסיבה השנייה והעיקרית היא משום שעבורי ספר סקיצות הוא דבר מאוד אישי ופרטי, מקום בו באים לידי ביטוי כל הרעיונות והמחשבות, גם הטיפשיים או הפרועים ביותר. לא יודעת למה ומדוע, החלטתי לחרוג ממנהגי ולהעלות חלק מהסקיצות שלי המשקפות כיווני מחשבה שונים על הנושא עד כה, הן מובאות פה בסדר רנדומלי לחלוטין ומהוות חלק קטן מהגבבה הזו שנקראת ספר סקיצות. מה עוד יש בספר הסקיצות שלי? עוד רישומים ואיורים, הרבה מאוד מלל, מחשבות בלתי קריאות ודברים שעלי לעשות, צילומים של דברים מעניינים שראיתי (ורלוונטים לפרוייקט), דוגמיות בדים וטיפולים טקסטיליים שעשיתי בעצמי (צביעות, פרימות וכדומה).
בלי נדר אמשיך לעדכן בתהליכי העבודה על הפרוייקט הזה, עד להגשת הדגם הסופי באמצע יוני.

From the school project I'm currently working on. We are required to design a mini-collection that derives from our interpretation to the title "White on white". My concept is about cruelty, pain and evil that suddenly appear out of the pure and white. The whiteness becomes just a remnant, all the rest turns into a dirty red mess.
The upper picture is my inspiration board and below are some of my sketches. I'll share more of this process during the following weeks all the way to the final presentation at the middle of June.

follow my fellow

מי שעוקב אחר הבלוג מראשיתו יודע שהתרחשו בו לא מעט שינויים. למי שהצטרף לאחרונה אספר (וגם אומר ברוך הבא!) שעל אף שאלו לא היו שינויים מרחיקי לכת הם נגעו לצורה, לתוכן ולסגנון. בראשית ההתחלה היו פה בעיקר האיורים שלי, מינימום מלל (באנגלית בלבד) וסודיות גמורה, בפרטי הכותב של בלוגר לא העזתי לרשום אפילו שאני מישראל ואיש ממכרי לא ידע על קיומו של הבלוג. לאט לאט התחלתי לשתף ובו בזמן נוספו כל מיני דברים שמצאתי בזמן שיטוטי האינטרנטים ונראו לי מעניינים מספיק כדי לחלוק. קצת אחר כך התחלתי להוסיף גם תמונות של עצמי (דבר שבתחילה נראה לי כמו משהו שלא אעשה אף פעם) וכך צעד אחר צעד התגבש לו הדבר המוזר הזה שנקרא הבלוג, כאשר המינונים של הדברים עולים ויורדים בהתאם למצב הרוח ולזמן העומד לרשותי. לעתים קרובות הרגשתי שהבלוג מתקדם מעצמו, מבלי שאני מספיקה לתת את דעתי לסוגיות השונות וללבטים המרובים הכרוכים ב"גידולו" של בלוג אופנה קטן ושובב שכזה. כבר זמן רב שאני מרגישה שהבלוג צריך רענון מסויים ולאחר רעיונות שונים ומשונים שצצו במוחי ושחלקם וודאי יקבל כאן ביטוי ביום מן הימים, החלטתי שכצעד ראשון אתחיל לארח מעת לעת חברים ומכרים בעלי אג'נדה אופנתית מעניינת (או בקיצור אנשים שמתלבשים יפה) לשיחה קלה ותמונות מהיומיום (כפי שהן נקלטות בעדשת המצלמה שלי). אגב, זה לא במקום אף אחד מהדברים שהיו פה עד היום, זה רק גיוון, לכם ולי.

לכבוד הוא לי להציג את האורחת הראשונה, חברתי לספסל הלימודים וידידת הבלוג משכבר הימים, תמר מרדר.
תמר היא סטודנטית לעיצוב אופנה בשנקר, היא מתגוררת בתל אביב עם החתול הג'ינג'י שלה העונה לשם לני/לנין.

חולצה - וינטג', ג'קט וסיכה - משוק העתיקות, מכנס - זארה, חגורה - רובי סטאר, משקפיים - ריי באן

חולצה - יד שניה, עליונית - מאחות של תמר, מטפחת - רק שניה, מכנס - שוק העתיקות, גרביונים אמריקן אפרל, נעליים - זארה

חולצה - אמריקן אפרל, וסט - וינטג', סריג - זארה, פפיון - גולואז

- איפה את עושה קניות בדרך כלל?

שוק העתיקות בכיכר דיזינגוף, חנויות יד שניה למיניהן ובזארה.

- מיהו אייקון האופנה שלך? מדוע?

הדס, אחותי הגדולה - למדה אותי להעז ולהתלבש איך שבא לי, חוץ מזה שחצי ארון שלי מורכב מהשאריות שלה.

יולי, החברה הכי טובה - הבחורה עם הסטייל הכי אמיץ ומופרע בעולם.
- מהו הפריט האחרון שרכשת? פרטי ונמקי

התחלתי להתעניין לאחרונה בכובעים, אז גיליתי במהלך שיטוטי לחיפוש בדים בנחלת בנימין חנות כובעים קטנה ועתיקה עם כובעים מקסימים בעבודת יד ורכשתי לי אחד. מיד לאחר הקניה שמתי אותו על הראש ופתאום... כולם דיברו אליי בצרפתית...
- מיהם מעצבי האופנה האהובים עלייך? מדוע?

רק לאחרונה התחלתי להחשף לשמות של מעצבים למרות שתמיד אהבתי אופנה ודברים יפים אז קצת קשה לי לנקוב בשמות. אני אוהבת כל דבר שמושך את תשומת לבי מויקטור ורולף עד לשרשרת בדיווה.
- מה לעולם לא תלבשי?
never say never, אבל לא נראה לי שתתפסי אותי עם חצאית מיני.
- לו ניתן לך סכום כסף בלתי מוגבל לקניות באינטרנט איזה פריט היית רוכשת?
אין לי משהו מקורי חוץ ממלא נעליים מטורפות בEBAY, תיק שאנל אמיתי ומלא נעליים של Irregular Choice
- איזה שיעור את הכי אוהבת בלימודים?

תדמיתנות!
- מה החלום שלך?

להיות מאושרת, לעשות כסף ממה שאני אוהבת.
- מה מפחיד אותך?

להפוך להיות מהאנשים האלה שהבגדים עושים אותם ולא הם את הבגדים.

- מה את עושה בזמנך הפנוי? לו היו לך עוד 5 שעות נוספות בשבוע, מה היית עושה בהן?

כפי שבטח מוכר לך, אין לי זמן פנוי! לו היה לי עוד זמן הייתי ישנה, מלטפת את החתול שלי והולכת למלא מלא סרטים בקולנוע.

- מה היית עונה לאנשים שאומרים שאופנה זה שטחי?
שזה באמת שטחי, אז כדאי להשקיע גם באישיות שלך...

Better late than never

באיחור אופנתי אני כותבת על פורים, ללא ספק החג האהוב עלי. בכל שנה אני נוהגת להכין לעצמי תחפושת מקורית ומושקעת אך השנה פורים עבר מבלי שהספקתי אפילו להרהר על כך. ג'ינס, חולצה וג'קט. היו לי ציפיות רבות מפורים בשנקר, אך כנראה שהעומס הרב לו אנו נתונים גרם לחג להישכח לחלוטין. אמנם היתה מסיבה ותחרות תחפושות לאחר שעות הלימודים, אך נרשמה העדפה מובהקת לניצול זמן זה למטרות אחרות. צרפו לכך את הגשם האימתני של סוף השבוע + חבר שלא סובל חורף והרי לכם פורים משמים בסלון, מול הטלויזיה (לפחות ארץ נהדרת שיחקו אותה עם תכנית מוצלחת במיוחד). נקודת האור היתה החופש של יום ראשון, אבל את זה כבר הספקתי לשכוח.
עכשיו אני מחכה לפורים הבא בו כבר החלטתי לארגן בעצמי מסיבה ביתית מוצלחת עם מלא תחפושות ויין, שהרי אם מוחמד לא יבוא אל ההר, ההר יבוא אל מוחמד.

ג'ינס - אמה
חולצה - קסטרו ישנה
ג'קט - רוס אובטה
עגילים - וינטג'
תיק - וינטג'
נעליים - דריס ון נוטן

jeans - Emma
shirt - old Castro
jacket - Rhus Ovata
earrings - vintage
bag - vintage
shoes - Dries Van Noten

My little suede shorts

אתמול היה היום האחרון של הסמסטר. זה עדיין לא אומר שאני בחופש משום שנשארו לי עוד כמה עבודות ומבחן אבל בהחלט מתנוסס באוויר ריח של הקלה. תמיד בנקודות ציון שכאלה אני עוצרת לחשוב, עושה מין משוב לעצמי, אילו לקחים הפקתי, במה צריך להשתפר. התחושה שיש לי כרגע היא שלאורך הסמסטר לא תמיד עשיתי כמיטב יכולתי, אך מצד שני אני נוטה לחשוב שיש בזה משהו טוב. וכך מאז אתמול אני מתחבטת בסוגיה הזו, עד כמה אני צריכה לדרוש מעצמי ומתי עלי להרפות והאם אני צריכה להילחם בפרפקציוניזם או דווקא לאמץ אותו בזרועות פתוחות. ובכלל, תמיד אומרים שאל לנו להשוות עצמנו לאחרים אלא רק לעצמנו אך האם המשפט הזה רלוונטי במוסד אקדמאי בו התחרות רבה ויותר מכך בתחום כמו אופנה בו התחרות גבוהה עוד יותר. כמובן שאין לי תשובות, אלה רק תהיות של היממה האחרונה. אולי עם הזמן הדברים יתבהרו לי ואולי דווקא ייעשו יותר עמומים.

מכנסי זמש - יד שניה
חולצה - Old Navy
חגורה - מארגנטינה
גרביונים - to go
נעליים - מארגנטינה

Yesterday was the last day of the semester. My vacation hasn't really started though because I still have to hand in a few works and and a test to pass but I feel a bit of relief. I think in many ways I didn't do my best during the semester but in a way I feel good about it. Since yesterday I keep asking myself how much effort should I make, what's the limit, what's my limit, what is too much and when is it just not enough. Should I fight the perfectionism or should I embrace it. People always say one must not compare oneself to others, only to oneself but what's the relevance of this sentence in such a competative institute and more than that - in this competitive industry of fashion. Of course I have no answers, maybe with time things would get clearer...

shirt - Old Navy
suede shorts - second hand
belt - from Argentina
tights - To Go
shoes - from Argentina

White shirt, black skirt

image from jak & jil

הלימודים החלו בשעה טובה ומוצלחת. בינתיים הרושם משנקר בהחלט חיובי והעומס רב, ימים ארוכים ומלאי מטלות.
בכל אופן נראה לי שעוד מוקדם מכדי להסיק מסקנות, שהרי שלושה ימים ראשונים הם לא משהו שיכול לשקף את הארבע שנים הבאות. מסיבה זאת לא ארחיב את הדיבור על כך, רק אספר אנקדוטה קצרה ומשעשעת. אתמול בשעת בוקר מוקדמת הסתובבתי במסדרונות שנקר כאשר אני נועלת את העקבים שבתמונה (עם גרבי הרשת הירוקות) ולפתע הרגשתי כאילו דרכתי בתוך בור. סובבתי את ראשי לאחור על מנת לצפות במפגע המטריד, אך להפתעתי הרבה לא היה זה בור, אלא עקב הנעל שנותר מאחור לאחר שהתנתק לחלוטין מן האימום! חלצתי במהרה את הנעל, ונפצעתי מהמסמר שהיה בתחתית. מופתעת ומדממת (אמנם דימום מהסוג הקל ביותר, אך ברצוני להמחיש את הדרמה...) הלכתי יחפה אל אנשי האחזקה בתקווה שפטיש/מסמרים/דבק על כלשהו יוכלו לפתור את העניין. השארתי את הנעל לתיקון וכמו סינדרלה חסרת נסיך וכרכרה הסתובבתי כשבידי רק נעל אחת, מחכה לגמר התיקון. לסיפור אין כל מוסר השכל, אך אולי הוא מעיד על סוג הדרמות שעשויות להתרחש בבית ספר לאופנה. עקב שבור, אצבע חבולה.
שחור ולבן גם הוא שילוב מהסוג הזה, מלא בדרמה מלאכותית. כי על אף הניגוד הדרמטי בין הצבעים, זה שילוב מאוד קלאסי ושכיח, שום דבר לכתוב עליו אבל תמיד עובד.

חולצה - וינטג'
חצאית - נמצאה בבית
נעליים - מבואנוס איירס
תיק - וינטג'

Shirt - vintage
skirt - found at home
shoes - from Buenos Aires
bag - vintage

The jungle researcher, The European tourist and The fashion student to be

את תיק הקש הזה קניתי בחנות עתיקות בבואנוס איירס. התיק מאוד שונה ואחר בעיני ומרתק אותי לחשוב מי האשה או הנשים אשר השתמשו בו לפניי, מתי יוצר ואיפה בעולם הוא התגלגל (כתוב בתוית "מייד אין הונג קונג" אך זו פיסת המידע היחידה). קשה לי לומר מה בדיוק הוא מזכיר לי, בדמיוני אני רואה תמונה ישנה בשחור-לבן ובה תיירת אירופאית אופנתית מחזיקה את התיק ומחייכת למצלמה או אולי חוקרת ג'ונגלים קוקטית, אשר שולפת מהתיק זכוכית מגדלת על מנת לבחון זן חדש של פרפרים שטרם התגלה.
בכל מקרה חוקרת ג'ונגלים אני כנראה כבר לא אהיה וגם תיירת אירופאית לא אהיה בזמן הקרוב שהרי בעוד ימים ספורים אתחיל את לימודי במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר. אני נעה בין הקטבים, רגע אחד אני שמחה ומאושרת וברגע שאחריו אני שוכחת לחלוטין את ההתרגשות שאפפה אותי בשבועות האחרונים וחשה בעיקר לחץ גדול. אני מרגישה לא מוכנה, לא מאורגנת, לא מצויידת, עוד לא מיציתי את החופש שלי והחדר שלי במצב בלאגן מתקדם, המכונת תפירה שלי זקוקה לשימון דחוף, ואין לי מקום לכל הנעליים שלי (זה לא קשור ללימודים אבל בהחלט מטריד אותי). מכרים ויודעי דבר בתחום האופנה הזהירו אותי שזהו השבוע האחרון של חיי (לפחות כפי שחייתי אותם עד כה) ואילו אני ברגעי אופטימיות דווקא חושבת שהשבוע הוא בעצם השבוע הראשון של שארית חיי, שהרי חיכיתי זמן כה רב לרגע המיוחל הזה, מגיל צעיר ידעתי שזה מה שארצה ללמוד.
כל שנותר לי עכשיו הוא להתאזר בסבלנות, לסדר סידורים אחרונים (כולל תשלום חוב לביטוח הלאומי...) ולבחור מה ללבוש ליום הראשון ללימודים, החלטה לא פשוטה כלל...

גופיה - טופשופ
ג'ינס - G-star
תיק - חנות עתיקות בבואנוס איירס
נעליים - אלדו
עגילים - וינטג' שקניתי באינטרנט

I bought this bag in an antique store in Buenos Aires. I think this bag has a very distinct look that makes it very different. I'm really interested in the history of the bag, I wonder who was the owner of the bag, when was it manufactured and where around the world did it pass. In my imaginations I see an old black and white picture of a fashionable European tourist holding the bag and smiling to the camera or maybe a jungle researcher pulling a magnifying glass out of the bag and looking at a very rare butterfly...
Anyway, I guess I won't be a researcher nor a European tourist in the upcoming years Because next week I'll start studying fashion design at Shenkar College of Engineering and Design. I feel absolutely unready to start but there is no time for hesitations. All that left is to wait for the big day and choose an outfit...

shirt - Topshop
jeans - G-star
handbag - from an antique store in Buenos Aires
shoes - Aldo
earrings - vintage, I bought throgh the internet