Time of my life

אין רגע דל במחלקה לעיצוב אופנה. שנת הלימודים החדשה התחילה בסערה, זו כמובן הסיבה למחסור בעדכונים בזמן האחרון.
עלי לחקור את הפאנק בין השנים 1973-1979, לתכנן חולצה עבור צביקה פיק (כן, שמעתם נכון), לעצב קולקציה בהשראת גרייס ג'ונס וחיל האוויר וכמובן מדי פעם גם לאייר, לשרטט, לגזור ולדגם שיעורי בית אחרים.
לעתים הבית פורץ בקריאות הצילו ואז אני נזכרת שצריך לטפל גם בכביסה, בקניות ובניקיון ובתוך כל הדברים האלו אני משתדלת למצוא קצת זמן לעבוד, לישון, לאכול ולהתקלח ובזאת נסתם סופית הגולל על לוח הזמנים שלי.
תכננתי להעלות חומרים מהלימודים אבל אני פשוט לא מספיקה, בהזדמנות הראשונה אסרוק ואפרסם.

אני לובשת חולצה של דיור שנקנתה על ידי אמי בשנות ה-80, חצאית מחנות היד שניה פומרץ שעלתה לי חמישה שקלים (!) ושרשרת אהובה במיוחד משוק העתיקות. החצאית התגלתה כרכישה מוצלחת ביותר שכן מלבד ההדפס האופנתי (אל תטעו, מדובר פה בג'ירפה ולא בנמר) היא חמושה בשתי שורות וולנים ואורך מדוייק.

שיהיה לכולם המשך שבוע מעולה ומלא נחת.

השנה החדשה הבאה עלינו לטובה נפתחה אצלי במעבר דירה חגיגי ומשמח! זו גם הסיבה למחסור בעדכונים בעת האחרונה, מבטיחה פיצוי בקרוב. בינתיים אאחל לכל קוראי הבלוג ובני משפחותיהם שנה טובה ומתוקה, הרבה בריאות, אושר ומלא מתנות אופנתיות!

SENSEWARE

אני והחמסין כבר זמן רב במלחמת ראש בראש, לאחרונה נראה שידו על העליונה. בתור בחורה של חורף, חודשי ההמתנה הארוכים למזג אויר סימפטי יותר, קשים מנשוא עבורי. החום התל אביבי עושה את האויר דחוס ולח, ופיח האוטובוסים עושה את שאר העבודה. אם כך אפשרויות הבילוי מצומצמות ביותר וכוללות מבחינתי מקומות ממוזגים בלבד, כאלה שאפשר להגיע עד לפתחם במכונית הקרירה.
השבוע הגיע תורו של מוזיאון העיצוב בחולון, בו מוצגת התערוכה המרהיבה Senseware. ראיתי את התערוכה בשבת עם דניאל ושבתי בהתרגשות לראותה בשנית עם חברי נינה ואייל. תמונה שווה אלף מילים, וידאו שווה אלף תמונות, להלן כמה תמונות וגם וידאו אחד של המוצג הפותח את התערוכה (יפה בהרבה במציאות) שצילמתי. התערוכה ננעלת בעוד זמן לא רב, לכו לראות!

It looks like the heat is going to beat me. As a winter girl, the months of waiting for a nicer weather are unbearable for me. The heat in Tel Aviv makes the air thick and damp, and the buses do the rest of the work. The entertainment options are very limited this days and include only air-conditioned places, to which you can arrive in the air-conditioned car. This week was the turn of the Design Museum in Holon. The current exhibition, Senseware, is not less than magnificent. I saw the exhibition on Saturday with Daniel and went to see it again with my friends Nina and Eyal. A picture is worth a thousand words, a video is worth a thousand pictures. Here are some pictures and a video that I took.

Apart from the apartment

לפני שבוע וחצי ולאחר חיפושים מרובים, אני ודניאל מצאנו דירה, אפילו כתבתי בנושא פוסט חינני. מחשש לעין רעה ושאר מרעין בישין החלטתי לפרסם את הפוסט רק לאחר החתימה הממשית, שלא התממשה וגם לא תתממש. בעניין הזה רק אומר מאוד בקצרה שנושאים עקרוניים עליהם דובר ביום תשלום המקדמה וחתימת זכרון הדברים הושמטו בבוטות מן החוזה.
יום האתמול שלווה בדמעות רבות, הסתיים באכילת רביולי ורודים בצורת לבבות (וללא כל קשר לט"ו באב) ובאמירת "הכל לטובה" שוב ושוב, במחשבה שחזרה על הצירוף הזה תגרום לנו בסוף ממש להאמין בו.
אם כך לאחר מפח נפש גדול אנחנו חוזרים למשחק, כל עזרה תזכה את המוצא הישר בארוחה בסגנון ישראלי-ארגנטינאי בסלון דירתנו שיבוא עלינו לטובה. בינתיים, עד שתימצא המיועדת, אספתי כמה תמונות של פינות חמד בדירות מדליקות שכמותן הייתי שמחה למצוא (מותר לחלום!) וכעת אלך לקרוא עוד מודעות.

חדר אמבטיה הפוך במהותו לחדרי הרחצה התל אביבים. חלום.

טלוויזיה קטנה, חתול ושטיח פרסי. מי צריך יותר מזה?

לופט גדול ומהמם. אין להשיג בארץ

כל התמונות מכאן, אולי גם קצת מכאן. רק בשורות טובות, הכל לטובה.

Daydreaming

אני צריכה לשבת ברגעים אלו וללמוד למבחן בתולדות האמנות או לחילופין לעבוד על העבודה באילוסטרייטור, אותה עלי להגיש בשבוע הבא. במקום זה אני מוצאת עצמי חולמת בהקיץ, כנראה סימן לכך שכוחותי הלימודיים תשו לחלוטין בתקופה האחרונה. אני צריכה למצוא מחדש את תחומי העניין שלי ולהיזכר מה אהבתי לעשות לפני השנה האינטנסיבית הזו אך מסתבר שאפילו דבר כל כך טריוויאלי אפשר לשכוח. בכל אופן כרגע אני אמורה לסלק את המחשבות הטורדניות הללו ולהושיב את עצמי לשולחן העבודה על מנת שאוכל לסיים את חובותי כלפי הסמסטר הנוכחי בהצלחה, כנראה שריח החופש פשוט משכר מדי.
כמובן שהפוסט הנוכחי הוא רק תירוץ לקום מהסיכומים והמצגות... האיורים הם מקטעים מתוך העבודה הסופית שהגשתי בקורס איור אופנה.

Right now I'm supposed to be studying for a test in the history of art or work on the Illustrator project I need to hand in next week, Instead I'm daydreaming. I keep trying to remember what I liked to do before this crazy year and what were my interests, couse as strange as it may sound, I kind of forgot. Anyway I shouldn't be thinking about those stuff right now, I should be sitting infront of my desk in order to finish all my duties towards this semester. Ain't easy.
Of course this post is just an excuse to leave my notebooks for a short while... the illustrations above are bits from my final project for fashion illustraion course.

Work in progress / Progress in work

מזה מספר שבועות אני מאיירת את הטור של רוני בר (לא המעצבת!) במגזין האינטרנטי Fashion Forward. רוני חיה ועובדת בפריס מזה מספר שנים והיא כותבת בכשרון מופלא על החיים האופנתיים בבירה הצרפתית על כל מה שמשתמע מכך מנקודת מבטה של מי שאינה ילידת המקום. עבורי ההזדמנות לאייר את הטור היא חוויה נהדרת מאחר ובניגוד לאיורים שאני יוצרת בלימודים המשמשים לרב כסקיצות הכנה לעיצוב הבגד עצמו כאן האיור הוא המטרה ולא האמצעי. כל איור אני מאותגרת מחדש, מנסה שלצייר משהו שעוד לא ציירתי, מנסה לעבוד בשיטה אחרת מזו בה עבדתי עד היום, לנסות טכניקות שאינן בהכרח מקובלות במסגרת הלימודים. באשר לתהליך העבודה - ראשית אני קוראת את הטור מספר פעמים, לוקחת קצת זמן להרהורים, מנסה לחשוב מה לאייר כך שהמילים יקבלו עוד איזה ערך קטן. אחר כך אני חושבת כיצד לאפיין את הדמות ואז אני ניגשת למלאכה בלי לדעת יותר מדי מה יצא - פשוט מתחילה. רב האיורים דורשים מספר נסיונות עד שאני מרוצה מהתוצאה שמתקבלת, לעתים תוך כדי העבודה אני משנה את הרעיון לאיור ולעתים את הטכניקה ולמעשה לומדת כל הזמן. על כל האיורים (מלבד הקולאז' עם הפפיונים) אני עובדת קודם כל באופן ידני, קווי המתאר נרקמים בעפרון ואחר כך בדף חדש ונקי שוב בעט פיילוט דק ושחור. הצביעה היא לעתים ידנית, בטושים או בצבעי מים ולעתים נעשית במחשב, כל שיטה ויתרונותיה.

It's been a few weeks since I've started illustrating for Roni Bar's (not the designer!) column at the online magazine Fashion Forward. Roni lives and works in Paris for several years, She writes with great talent about her fashionable experiences in the French city from the perspective of someone who isn't native. For me the opportunity to illustrate the column is a great experience since as opposed to the illustrations I create at school, which usually serve as preparatory sketches, here the illustrations are the actual goal rather than the means. Each drawing is a whole new challenge, every time I try to draw something I've never done before, work in another method or use a different technique than what I'm used to. As to the process - First I read the column several times, than I take some time for reflection, trying to think what to illustrate in order to add the words a small additional value. Later I think how to characterize the figure and afterwards I get to work - without knowing what would be the outcome.
Most of the illustrations require several attempts until I am satisfied with the results obtained, sometimes during the process I change the idea of the illustration and sometimes I realize the technique isn't the right one and in fact I'm learning all the time. All the illustrations (except for the collage with the bows) were made initially with pencils and then once again with a black thin pilot pen. Later I do the painting, with Photoshop or manually with markers or watercolors, Each method and it's advantages.

read my lips

אין לי הרבה מה לומר היום ובכל זאת אומר כמה מילים בענייני ליפסטיק. נתקלתי לאחרונה בהמון מראות (מלשון looks) מוצלחים שכוללים ליפסטיק בגוון עז כלשהו, החל מגווני ורוד בהיר אך חזק ,שלצערי אינם מתאימים לי כלל, ועד שחור עמוק ובוהק. לאחר שמאסתי בכל גווני האודם בתיק האיפור שלי שמתי פעמי בהתלהבות רבה לסניף מאק הקרוב והתחדשתי לי בין היתר בשני שפתונים חדשים ושונים בתכלית. האחד בצבע כתום-ורוד זרחני והשני בגוון הכהה ביותר שהיה בנמצא - הרי הוא כאן לפניכם. החבר שלי אומר שזה נראה כאילו מישהו נתן לי מכה, אבל זה ידוע שאין להקשיב לבחורים בכל הנוגע לאיפור כי הרי הם לרב בעד לוק נטורל משמים. מה דעתכם?

חולצה - ישנה, מהשוק
שמלה - וינטג'
גרביונים - H&M
שרשרת - וינטג'
נעליים - מארגנטינה

I don't have much to say today but I'll say a few words about lipsticks. Recently I came across many great looks that include a strong-colored lipstick, from pale but strong pink, that unfortunately does not look good on me at all, to deep, shiny black. Enthusiastically I went to the near by mac store and bought some eye shadows and two great shades of lipsticks. One was an orange-pink -fluorescent one and the other one was the darkest shade available - that's the one on the pictures. My boyfriend said it looks as if someone hit me, but it is a well known fact that when it comes to makeup, boys' opinion doesn't count. They prefer the natural look anyway... What do you think?

shirt - old, from the market
dress - vintage
tights - H&M
necklace - vintage
shoes - from argentina

The amazing Vika Gazinskaya - from this blog

Rumi, fashiontoast


Backstage at Missoni from Style.com

follow my fellow

מי שעוקב אחר הבלוג מראשיתו יודע שהתרחשו בו לא מעט שינויים. למי שהצטרף לאחרונה אספר (וגם אומר ברוך הבא!) שעל אף שאלו לא היו שינויים מרחיקי לכת הם נגעו לצורה, לתוכן ולסגנון. בראשית ההתחלה היו פה בעיקר האיורים שלי, מינימום מלל (באנגלית בלבד) וסודיות גמורה, בפרטי הכותב של בלוגר לא העזתי לרשום אפילו שאני מישראל ואיש ממכרי לא ידע על קיומו של הבלוג. לאט לאט התחלתי לשתף ובו בזמן נוספו כל מיני דברים שמצאתי בזמן שיטוטי האינטרנטים ונראו לי מעניינים מספיק כדי לחלוק. קצת אחר כך התחלתי להוסיף גם תמונות של עצמי (דבר שבתחילה נראה לי כמו משהו שלא אעשה אף פעם) וכך צעד אחר צעד התגבש לו הדבר המוזר הזה שנקרא הבלוג, כאשר המינונים של הדברים עולים ויורדים בהתאם למצב הרוח ולזמן העומד לרשותי. לעתים קרובות הרגשתי שהבלוג מתקדם מעצמו, מבלי שאני מספיקה לתת את דעתי לסוגיות השונות וללבטים המרובים הכרוכים ב"גידולו" של בלוג אופנה קטן ושובב שכזה. כבר זמן רב שאני מרגישה שהבלוג צריך רענון מסויים ולאחר רעיונות שונים ומשונים שצצו במוחי ושחלקם וודאי יקבל כאן ביטוי ביום מן הימים, החלטתי שכצעד ראשון אתחיל לארח מעת לעת חברים ומכרים בעלי אג'נדה אופנתית מעניינת (או בקיצור אנשים שמתלבשים יפה) לשיחה קלה ותמונות מהיומיום (כפי שהן נקלטות בעדשת המצלמה שלי). אגב, זה לא במקום אף אחד מהדברים שהיו פה עד היום, זה רק גיוון, לכם ולי.

לכבוד הוא לי להציג את האורחת הראשונה, חברתי לספסל הלימודים וידידת הבלוג משכבר הימים, תמר מרדר.
תמר היא סטודנטית לעיצוב אופנה בשנקר, היא מתגוררת בתל אביב עם החתול הג'ינג'י שלה העונה לשם לני/לנין.

חולצה - וינטג', ג'קט וסיכה - משוק העתיקות, מכנס - זארה, חגורה - רובי סטאר, משקפיים - ריי באן

חולצה - יד שניה, עליונית - מאחות של תמר, מטפחת - רק שניה, מכנס - שוק העתיקות, גרביונים אמריקן אפרל, נעליים - זארה

חולצה - אמריקן אפרל, וסט - וינטג', סריג - זארה, פפיון - גולואז

- איפה את עושה קניות בדרך כלל?

שוק העתיקות בכיכר דיזינגוף, חנויות יד שניה למיניהן ובזארה.

- מיהו אייקון האופנה שלך? מדוע?

הדס, אחותי הגדולה - למדה אותי להעז ולהתלבש איך שבא לי, חוץ מזה שחצי ארון שלי מורכב מהשאריות שלה.

יולי, החברה הכי טובה - הבחורה עם הסטייל הכי אמיץ ומופרע בעולם.
- מהו הפריט האחרון שרכשת? פרטי ונמקי

התחלתי להתעניין לאחרונה בכובעים, אז גיליתי במהלך שיטוטי לחיפוש בדים בנחלת בנימין חנות כובעים קטנה ועתיקה עם כובעים מקסימים בעבודת יד ורכשתי לי אחד. מיד לאחר הקניה שמתי אותו על הראש ופתאום... כולם דיברו אליי בצרפתית...
- מיהם מעצבי האופנה האהובים עלייך? מדוע?

רק לאחרונה התחלתי להחשף לשמות של מעצבים למרות שתמיד אהבתי אופנה ודברים יפים אז קצת קשה לי לנקוב בשמות. אני אוהבת כל דבר שמושך את תשומת לבי מויקטור ורולף עד לשרשרת בדיווה.
- מה לעולם לא תלבשי?
never say never, אבל לא נראה לי שתתפסי אותי עם חצאית מיני.
- לו ניתן לך סכום כסף בלתי מוגבל לקניות באינטרנט איזה פריט היית רוכשת?
אין לי משהו מקורי חוץ ממלא נעליים מטורפות בEBAY, תיק שאנל אמיתי ומלא נעליים של Irregular Choice
- איזה שיעור את הכי אוהבת בלימודים?

תדמיתנות!
- מה החלום שלך?

להיות מאושרת, לעשות כסף ממה שאני אוהבת.
- מה מפחיד אותך?

להפוך להיות מהאנשים האלה שהבגדים עושים אותם ולא הם את הבגדים.

- מה את עושה בזמנך הפנוי? לו היו לך עוד 5 שעות נוספות בשבוע, מה היית עושה בהן?

כפי שבטח מוכר לך, אין לי זמן פנוי! לו היה לי עוד זמן הייתי ישנה, מלטפת את החתול שלי והולכת למלא מלא סרטים בקולנוע.

- מה היית עונה לאנשים שאומרים שאופנה זה שטחי?
שזה באמת שטחי, אז כדאי להשקיע גם באישיות שלך...

Currently favoring

האאוטפיט שלהלן הורכב מפריטים שמככבים לאחרונה ברבות ממערכות הלבוש שאני לובשת. רובם כבר הופיעו פה בבלוג וחלקם אפילו הופיעו פה ממש לא מזמן. המכנסיים הסגולים הכה מדליקים מהפוסט הקודם נראים כאן הרבה פחות מבריקים וזה כמובן בגלל היום המעונן, הז'קט שהתברר כקנייה מוצלחת בהרבה מכפי שסברתי בתחילה ונעלי הפפיון שאפילו הקיץ לא יצליח להפריד בינינו. לשמחתי הרבה הימים האחרונים היו קרירים יותר (קרירים בדיוק במידה הנכונה אם שואלים אותי) אך ההרגשה האביבית ששוררת בכל מקום גרמה לי לרצות להתעטף בכמה שיותר צבע. כאן נכנסו לתמונה החולצה הצבעונית הזו שנלבשת לא מעט לאחרונה ומטפחת הכותנה הפרחונית האהובה עלי עד מאוד.
נראה לי שלכל אחד מאיתנו יש תקופות בהם פריטים מסויימים הופכים אהובים במיוחד ושאר הארון קצת נזנח, לפעמים בגלל האופנה ולעתים בשל מזג האוויר. אמנם יש פה אלמנט מסויים של בזבוז, שהרי "חבל" על כל הבגדים ששוכבים מיותמים בארון ומצד שני יש איזו נחמה בשליפה המהירה הזו של "פריטי הרגע", נכונים ועובדים עבורנו היטב.

חולצה - היתה של סבתי
צעיף - H&M ישן
ג'קט - רוס אובטה
מכנסיים - טופשופ
נעליים ֹ- לאפייט

This outfit is composed of garments that get a lot of wear lately. Most of them appeared already in my blog and some of them even appeared here very recently. The purple hot pants from the previous post, the jacket which turned out to be a greater buy than I thought at first place and my bow shoes which I'm totally in love with. In the past few days the weather got cooler, just the way I like it, and the springish atmosphere made me want to wear as much color as possible. Thus chose to wear this very colorful vintage shirt with this flowery scarf.
I think it happens to all of us - periods in which certain items get much more love than the rest of the closet which remains almost abandoned. sometimes it's because of fashion, in other times it's the weather's fault. In a way there is an aspect of waste in this situation (it's a pity for all the lonely clothes in the closet, don't you think?) but on the other hand though there is some comfort in the rapid pulling of those "items of the moment" that feel so right and work so well for us.

shirt - was my grandma's
scarf - H&M
jacket - Rhus Ovata
pants - Topshop
shoes - Gabriele

Blame it on the weather

השבוע הפציע לו שוב השרב, לצערי הרב (יצא חרוז תפוז, מאה אחוז) ועל כן נאלצתי לפתע לשלוף בשנית (שהרי שליפה ראשונה התבצעה כבר בגל החום של פבואר) בגדים קיציים בהתראה קצרה. מתקשה בפרידה ממלתחת החורף החלטתי למרות החום ללבוש מכנסיים ארוכים, סגולים, מבריקים וכה מדליקים, להם שידכתי חולצה מעט אוורירית (עד כמה שפוליאסטר יכול להיות אוורירי) שנתקנתה בתאילנד בפרוטות.

השבוע היו לי לא מעט מחשבות על מזג האויר וזאת כמובן בגלל החמסין הכה שנוא עלי ובעיקר משום שזוג חברים ממינסק, בלרוס הגיע לביקור ונחת היישר מקור של הרבה מעלות מתחת לאפס אל החום העז של תל אביב. הם סיפרו לנו כי בחתונתם לפני כחודש שרר קור של מינוס 15 מעלות וזר הפרחים של אולה, הכלה, פשוט קפא. בתור בחורה שסולדת מהקיץ הישראלי, תהיתי לעצמי האם הייתי מוכנה לוותר עליו תמורת מזג אוויר סובייטי שכזה והמסקנה המיידית היא חד משמעית - לא. מה שהוביל אותי אל המסקנה הבאה שעלי לשמוח יותר בחלקי שהרי לפעמים הדשא של השכן אינו ירוק יותר.

חולצה - מתאילנד

מכנסיים - טופשופ

נעליים - אלדו

שרשרת - וינטג'

חוץ מזה כפי שכולכם ודאי שמתם לב, השבוע התקיימה חגיגת ענק סביב הגעתה של H&M לארצנו הקטנה. המולה של התקשורת והציבור כאחד. על חלקי הצנוע בבהלה האופנתית הזו נכתב השבוע בכתבה שפורסמה ב"העיר", בה תואר מפגש הבלוגריות עם דוברת החברה, קתרין מידבי.
בתמונה נראה פרצופי הקטן לצד כתפה של עפר בעוד כולנו עסוקות בהתפעלות מן הבגדים היפים והמחירים הנמוכים...

This week the heat stroked again and made me pull out my summer clothes on a very short notice. It's never easy to say goodbye and when it comes to my winter wardrobe - it's even harder. So, despite the heat, I've decided to wear my shiny purple long pants (winter wardrobe indeed) and paired it a delicate short sleeved shirt which I bought in Thailand.
This week I many thoughts about the weather here, in israel and in general. I guess it's because of the heat that was going on outside but mainly because a couple of friends from Minsk, Belarus came to visit us. They landed directly from a weather of something below zero to the intense heat of Tel Aviv. They told us that in their wedding a month ago there was a cold of minus 15 and the bouquet of Olga, the bride, just froze! As a girl who dislike the Israeli summer, I wondered to myself whether I would be ready to switch the israeli summer for this kind of Soviet weather and my very immediate conclusion is unequivocal - NO. That led me to the conclusion that I should be more happy with what I've got because the neighbor's grass isn't necessarily greener.

shirt - from Thailand

pants - Topshop
shoes - Aldo
necklace - vintage

Back than we used to call it simply clothes

כשהיינו בכיתה ח', חברתי נינה ואני נהגנו לדבר הרבה על אופנה (האמת שאז קראנו לזה פשוט בגדים) והגענו למסקנה שעל אף אהבתנו הרבה לחצאיות ושמלות אין לנו לאן ללבוש אותן מלבד לארוחות משפחתיות רבות משתתפים בהן קוראים את ההגדה. בכיתה ח עוד לא ממש נהגנו לצאת לבלות ולבית הספר זה נראה לנו יותר מדי חגיגי וגם לא ממש מקובל. חשבנו וחשבנו ובסופו של דבר הגענו למסקנה שהדרך היחידה להשמיש את חצאיותינו היא להתחיל ללבוש אותן ללימודים למרות הכל. קבענו יום ובו שתינו באנו עם חצאית ומאז אותו יום הדבר הפך ללגיטימי עבורנו, ועם הזמן נראה לי שגם עבור אחרות. החצאית שבצילום היא אותה חצאית שנלבשה בפעם הראשונה לבית הספר (בשילוב עם טי שירט אדומה וסניקרס, אם אתם מוכרחים לדעת), היא היתה של אמי בצעירותה ועד היום היא משרתת אותי בנאמנות.

חוץ מזה אתמול היתה ההגשה האחרונה בהחלט שלי לסמסטר הנוכחי! כעת נותר לי עוד שבוע של חופש אמיתי, בלי מטלות לימודיות שטורדות את מנוחתי. מזג האויר התאים עצמו לאווירת החופש הגדול והחליט להתחפש לקיץ (פורים טרם הגיע, חבוב) ונראה לי שאם הייתי קצת יותר חברה של השמש והחול וודאי הייתי מבלה את היום בים.

חולצה - H&M
חצאית - וינטג'
נעליים - PRUNE ארגנטינה

When my friend Nina and I where in the 8th grade we used to talk a lot about fashion (well actually back than we used too call it simply clothes), we were bothered by the fact that we have plenty of skirts and dresses that we only wear to family dinners. At that time we didn't go out that much and we thought that skirts might seem too fancy for school. After long hours of thinking we figured out that the only way to change things is to start wearing our skirts to school, despite all. We set up a date in which both of us came to school wearing skirts and from that day on it became legitimate for us and I believe that for others as well. That skirt is the skirt I wore on that day (with a red T shirt and sneakers, if you have to know), it used to be my mom's when she was young and to this day I dress it very often.

shirt - H&M
skirt - vintage
shoes - PRUNE, Argentina

Face a-head

אתמול (למעשה שלשום, אך את מרבית הפוסט כתבתי אתמול) היה היום הראשון מזה זמן רב בו לא היה לי דבר לעשות (יש לי כמובן המוני דברים לעשות אבל לא שום דבר שאינו סובל דיחוי למחר או מחרתיים) ואני חייבת לומר שהזמן עבר לו די בעצלתיים. כבר חודשים שאני חולמת על חוסר מעש ובטלה אך אני חייבת להודות כשהגיע רגע האמת, לא ממש ידעתי מה לעשות עם כל הזמן הזה. בבוקר ביליתי בגמגומים בספרדית במוזיאון תל אביב עם בת הדודה של בן זוגי אשר הגיעה לביקור היישר מארגנטינה (חובה לראות את התערוכה של צדוק בן דוד, פשוט מרגש), חזרתי בצהריים עייפה במיוחד, נמנמתי קצת וביליתי את אחר הצהריים בבטלה מהסוג הרע. התייסרתי על כך שאיני ממלאה אחר מטלותי ועל כן גם לא עשיתי שום דבר כיפי או משמח. כמה מוזר, פתאום תזמון החופשה נראה לי לא כל כך מוצלח, אני כבר בשוונג לימודי אז בואו נגמור עם זה וזהו...
היום בבוקר ביצעתי סוף סוף את זממי בגלויות שקיבלתי מיריד "צבע טרי" ואשר עתידות להימכר בו במסגרת פרוייקט הגלויה הסודית. אחר כך עסקתי קצת בענייני ביטוח לאומי ומע"מ שהרי לעתים אין מנוס מקצת בירוקרטיה, ולאחר מכן הזמנתי לי ולבן זוגי כרטיסים למופע "ראשס" של אבשלום פולק וענבל פינטו, צמד כוריאוגרפים שאנחנו מחבבים במיוחד. חוץ מזה המשכתי בבטלה הלא ממש חיובית מאתמול וכעת אני מתכוננת אל שיעור המתמטיקה שיחל בעוד זמן לא רב (בזמני הפנוי אני מורה פרטית למתמטיקה).
שעורי המתמטיקה עברו בהצלחה (כפי שכבר הזכרתי כתיבת הפוסט נמשכה על פני יותר מיממה ולכן זה ממש בסדר אם הרצף הכרונולוגי אינו ברור לכם). ערב קר במיוחד עבר לו בעודי לובשת את כפפות העור שלי המחופות בפרוות צ'יטה (מלאכותית כמובן) ואת הבוקר ביליתי בסיור חפוז בתל אביב, ביקור קצרצר בשנקר וארוחת צהריים בבית קפה. יש לי הרבה בלאגן בראש ועוד לא הספקתי לעשות בו סדר מאז תחילת החופשה אי לכך גם הפוסט לוקה מעט באי בהירות. עמכם הסליחה. מצורפות כמה תמונות אהובות הבמיוחד בהן נתקלתי בשיטוטי באינטרנט בימים האחרונים, שהרי בהעדר סדר יום ברור אני מסוגלת להעביר שעות ארוכות בבהיה במסך.

The last few days were kind of weird in their emptiness. It's the first week of my vacation, and I feel like I don't really know what to do with all this spare time I suddenly have. I've already been to the museum, took care of some bureaucratic things, ordered tickets to a dance show for my boyfriend and me and worked a bit (I work as a private math teacher). Besides that I did pretty much nothing and that's despite all the things I have to do. My head is kind of messy right now and so is this post (sorry for that). In the past few days I've spent many hours in front of the computer, these are some of the pics I saw and loved.