hello yellow

איור שאיירתי על בסיס פרסומת לאייץ אנד אם לשיעור איור אופנה | נעלי חלומותי מבית ג'יל סנדר

Step Forward

בשבוע שעבר עלה האתר המחודש של פאשן פורווד. למי שאינו בקיא בפרטים אומר בקצרה כי המגזין האינטרנטי הוקם לפני קצת למעלה משנה על ידי שלי פלג ועפר יגר, ללא ספק הבחורות הכי תותחיות בעיר (וגם מחוצה לה), ואחרי מספר חודשים של פעילות נמרצת נקנה על ידי מאקו. צעד לא קטן לחברותיי וצעד ענק לחובבי האופנה בארץ.

במגזין הנוכחי מופיעה הפקה יפהפיה עם ליאל דניר המושלמת והפקה נוספת שצילמה רוני כנעני בה הופקדתי אני על הסטיילינג והאיור.



הדוגמנית המופלאה היא לודה דולגונין לmc2, איפור ושיער הדר קדמן. את ההפקה בשלמותה תוכלו לראות כאן.

חוץ מזה בכל יום רביעי מתפרסם המדור שלי ציידת הוינטג', להלן המדור הראשון.

דרך המשי: מסע בעקבות צעיפי הרמס

אם תמצמצו יש סיכוי לא מבוטל שתפספסו את האביב. למרבה הצער העונה הכי מרגשת מבחינה אופנתית היא גם הקצרה ביותר אצלנו. אבל מכיוון שהאביב, קצר ככל שיהיה, הוא גם זה שמעניק לנו את השקיעות היפות ביותר ואת מזג האוויר הכי נעים, הוא בהחלט ראוי לפריטים מופלאים משלו, כמו למשל צעיף משי.

בראש המשפחה המוצלחת של צעיפי המשי עומד בית האופנה הצרפתי הוותיק הרמס. העסק של משפחת הרמס החל ב-1837 כסדנה לייצור ציוד לרוכבים. רק ב-1937, מאה שנה לאחר שהוקם, הוצגו לראשונה הצעיפים המפורסמים שנארגו ממשי סיני גולמי. מאז ועד היום יצרו בהרמס למעלה מ-2,500 עיצובים שונים וכל דגם מהם זוכה לשם ייחודי משלו המופיע על גבי הצעיף. המטפחות מעוטרות בדרך כלל בציורי סוסים, שרשראות, עלים, אלמנטים מוזהבים וסמלי יוקרה אחרים. ההדפסה נעשית בטכניקה ידנית מסורתית והשוליים נתפרים בעבודת יד. בהתאם להשקעה גם המחיר ממש לא מתאים לכל כיס – 130 דולר תעלה לכם מטפחת קטנה, ואם תרצו להתעטף בצעיף משי קשמיר גדול תצטרכו להשקיע כבר 980 דולר.

גרייס קלי, אודרי הפבורן, הילארי קלינטון ושרה ג'סיקה פרקר – כולן התעטפו בשלב זה או אחר בצעיפים של הרמס. אבל עבור רובנו האפשרות הריאלית לשים את היד על צעיף של המותג היא לחפש מציאות ברשת. באיביי ניתן להשיג צעיפים מקולקציות קודמות במחיר נמוך מהמחיר המקורי אך גם זה לא עסק זול. כמו כן לא קל להעריך את מידת האותנטיות של אותם צעיפים. בין השאר תוכלו לדעת שצעיף מזויף כאשר התפירה בשוליים יוצרת גלים ועיוותים בקצוות, אם הכיתוב "הרמס" מופיע בשחור או אם שמו של הצעיף אינו מופיע. אם תחליטו לוותר על תווית המותג הנכספת, ייפתח בפניכם צוהר לעולם שלם של מטפחות יפהפיות במחירים נמוכים בהרבה.
אבל גם כאשר המילה "משי" כלולה בחיפוש רבים מן הצעיפים שיופיעו עשויים בכלל פוליאסטר, בן דודו המרושע והסינתטי של המשי. קשה להבחין ביניהם רק על פי התמונה אך לרוב הרכב הבד יפורט על ידי המוכר. כשמדובר בוינטג' אין צורך להתפשר, מחירם של צעיפי המשי לא בהכרח גבוה יותר אך המגע והמראה היוקרתי שלהם עולים בהרבה על קרוביהם הסינתטיים.

undercover #2

Harper's Bazaar 1948

Man Ray, Portrait of juliet

Maison Martin Margiela spring 2009

undercover

Mugler Menswear 2011, JAK & JIL

Dazed and confused March 2011

Exhibition Magazine from Fashion Gone Rouge

כשהעולם יורד מהפסים זה הזמן לטמון ראשנו בחול או להחביאו תחת רדיד אוורירי.

איפה הייתי ומה עשיתי - חלק ב

וריאציה מאויירת על ההפקה הזו, נעשתה במסגרת שיעור איורי אופנה.

איפה הייתי ומה עשיתי - חלק א

כבר זמן רב שלא עדכנתי את הבלוג. הסמסטר הזה שהיה קשה ומהנה במיוחד גזל ממני כל דקה פנויה מחיי ומעבר לכך. הימים והלילות הרבים בהם בילינו יחד הפכו את מכונת התפירה לידידתי הקרובה ביותר - לעתים צחקנו יחד, לעתים בכינו, לפעמים גם רבנו וכמובן שתמיד השלמנו בסוף.
שני קורסים גדולים הדירו שינה מעיני - סמינר מחקר תקופתי וקורס בגדי גברים.
קורס בגדי הגברים היה בסימן תכנית הטלוויזיה של הBBC "טופ אוף דה פופס", תכנית שבועית אשר שודרה מאז שנות השישים ועד לפני שנים אחדות. בתכנית הופיעו המוסיקאים המובילים במצעד של אותו שבוע וכמו כן שודרו קליפים על פי מצעד הלהיטים השבועי.
כל אחד מאיתנו התבקש לבחור מוסיקאי או להקה ובצירוף עם נושא נוסף לבנות לוח השראה. אני בחרתי בגרייס ג'ונס, דמות מרתקת אשר הופעתה הדרמטית והמחושבת בתכנית סיקרנה אותי. צירפתי לכך את חיל האויר מתוך מחשבה על הדמיון החזותי בין הנושאים - גיאומטריה מדוייקת, חדות וקווים נקיים ומנגד הבדל מהותי בין השניים: גרייס ג'ונס - האינדיבידואליזם בהתגלמותו מול חיל האוויר - מעוז הקונפורמיזם.

צילום: סשה פליט

recent fashion illustrations

הזמן קצר והמלאכה מרובה. מאחר ואין לי דקה פנויה חשבתי שהדרך הטובה ביותר לעדכן את הבלוג תהיה לעשות קופי-פייסט מהקלסרים וספרי הסקיצות אל המסך. אך מסתבר שגם לסרוק ולצלם זו משימה הדורשת לא מעט זמן ובכל זאת טיפין טיפין אשתדל לפרסם מדי פעם את המתרחש מאחורי הקלעים. האיורים האלו נעשו במסגרת שיעור איורי אופנה, כאשר הדגש הוא על טכניקות האיור ולא על הבגדים.

Time of my life

אין רגע דל במחלקה לעיצוב אופנה. שנת הלימודים החדשה התחילה בסערה, זו כמובן הסיבה למחסור בעדכונים בזמן האחרון.
עלי לחקור את הפאנק בין השנים 1973-1979, לתכנן חולצה עבור צביקה פיק (כן, שמעתם נכון), לעצב קולקציה בהשראת גרייס ג'ונס וחיל האוויר וכמובן מדי פעם גם לאייר, לשרטט, לגזור ולדגם שיעורי בית אחרים.
לעתים הבית פורץ בקריאות הצילו ואז אני נזכרת שצריך לטפל גם בכביסה, בקניות ובניקיון ובתוך כל הדברים האלו אני משתדלת למצוא קצת זמן לעבוד, לישון, לאכול ולהתקלח ובזאת נסתם סופית הגולל על לוח הזמנים שלי.
תכננתי להעלות חומרים מהלימודים אבל אני פשוט לא מספיקה, בהזדמנות הראשונה אסרוק ואפרסם.

אני לובשת חולצה של דיור שנקנתה על ידי אמי בשנות ה-80, חצאית מחנות היד שניה פומרץ שעלתה לי חמישה שקלים (!) ושרשרת אהובה במיוחד משוק העתיקות. החצאית התגלתה כרכישה מוצלחת ביותר שכן מלבד ההדפס האופנתי (אל תטעו, מדובר פה בג'ירפה ולא בנמר) היא חמושה בשתי שורות וולנים ואורך מדוייק.

שיהיה לכולם המשך שבוע מעולה ומלא נחת.

It was love at first sight

חולצה - היתה של אמא, מכנסיים - זארה, שרשרת וצמיד - שוק העתיקות בכיכר דיזנגוף, משקפי שמש - וינטג' איב סן לורן, תיק -וינטג' Coach, נעליים - Unisa

Shirt - was my mom's, Pants - Zara, Bracelet and necklace - vintage, Sunglasses - vintage YSL, Bag - vintage Coach, Shoes - Unisa

סוף הקיץ. סוף החופש. סוף החיים כפי שהם היו בחודשים האחרונים. תחילת החיים כפי שהם יהיו בשנה ב'. לא בטוחה מה זה אומר, אבל יודעת שהולך להיות טוב. יש לי מערכת מצויינת, קיבלתי את הקורסים שרציתי ואפילו יש לי יום פנוי בשבוע!
היה קיץ של רכישות מוצלחות שרק פתחו לי את התאבון (בינתיים מסתמן כי אאלץ להשאר רעבה) אך הרכישה השווה מכולן היא ללא ספק משקפי השמש האלו מבית איב סן לורן, זוג חדש מסטוק ישן. תרתי אחר הדגם הזה זמן רב ברחבי הרשת וכאשר מצאתי אותו רכשתי אותו מבלי להתלבט. אמנם משקפי שמש זה פריט שמחייב מדידה אבל במקרה הנוכחי היה לי בטחון מלא כי הם הולכים להתאים לי (בשביל הזוג הזה הייתי עושה גם כמה שינויים בפרצוף אבל למזלי לא היה צורך). מאז הם זוג משקפי השמש האהוב עלי ויש לי הרגשה כי זו אהבה שתימשך זמן רב.

מלבד סיבובי הקניות הוירטואלים היו לי גם כמה סיבובים בעולם האמיתי, בשוק העתיקות שבכיכר דיזנגוף מצאתי את הצמיד והשרשרת שבתמונה וגם עוד כמה חברים שוודאי תפגשו בהמשך.
סופשבוע נעים לכולם!

מטבע הדברים לא ממש יוצא לי לכתוב על כך בבלוג אבל הגיע הזמן לספר שאני חובבת גדולה של הלבשה תחתונה. מלבד כמות התחתונים הרבה שברשותי והשמחה שמעוררת בי קנייתה של חזיה חדשה, יש במשפחתי היסטוריה רחבה של עיסוק בהלבשה תחתונה. למשפחתה של סבתי היתה חנות של לבנים בעיר קרקוב שבפולין עד שהגרמנים עשו את מה שעשו. מאוחר יותר, אולגה, דודתה של סבתי שהיגרה לאחר המלחמה לארצות הברית הקימה שם מותג הלבשה תחתונה הנושא את שמה. המותג המשגשג פעיל עד היום והוא מוכר לכל אשה אמריקאית. בהזדמנות אולי ארחיב בנושא ואולי גם אציג את האוסף הקטן של תחתוני הוינטג' שברשותי (אותם אני כמובן לא לובשת).

בעוד להלבשה התחתונה של פעם היה עידון, כיום לעתים קרובות ההלבשה התחתונה סובלת ממראה וולגרי וגס. מסיבה זו שמחתי לראות בתצוגת האופנה של טריומף שהתקיימה ביום רביעי האחרון תחתונים בגזרה גבוהה, שמסתירים כל מה שצריך מבלי להיראות סבתאיים. חבל שהם הופיעו בעיקר בגזרת הסטים הלבנים ופחות בצבעים נועזים יותר.
לתצוגה שהתקיימה במתחם התחנה לבשתי את שרשרת הזברה שלי אשר התגלתה כמסחטת מחמאות אך לצערי קשה לראותה בתמונה. מאחר והיא עתידה לככב עוד רבות על צווארי, אני יכולה להבטיח כי יהיו תמונות טובות יותר בקרוב.

צילום לם וליץ סטודיו, מפה

צילום לם וליץ סטודיו

comme il faut

כשגיליתי שתצוגת האופנה של קום איל פו תתקיים בחירייה, הייתי מעט סקפטית. מה יעוללו בנות קום איל פו הפעם, שאלתי את עצמי בחשש. כשהגעתי לחלל היפה של מרכז המבקרים הכולל מדשאה רחבת ידיים ואולם סגור ומצוחצח היה ברור שזה המיקום המושלם לתצוגה. החלל המאורך ומוצף האור התאים בדיוק לבגדים, רובם בעלי גוונים כהים כמצופה מהמותג. הקולקציה אשר שואבת השראה מהעולם הצבאי ועולם נשפי המסכות הונציאנים (כך על פי הקומוניקט), משדרת נועם ויחד עם זאת גם חוזק בעוד ההשראות נותרות לרב כצל מרומז. בהתאם למגמה העכשווית, נראו פריטים רבים שמשדרים נקיון אלגנטי, חפים מקישוטים ודיטיילים מיותרים באופן שמיטיב עמם ויוצר מראה מתוחכם ומלא שיק. בין הפריטים הללו ניתן היה לראות חצאיות חלקות באורך הכה נכון של מתחת לברך (אורך שאני בהחלט הולכת לאמץ לחורף הקרוב), קרדיגנים משוחררים ומכנסיים צרים ומאריכים.

הפריטים האדומים ששולבו זה עם זה הזכירו לא מעט מראות ממסלולי התצוגות בניכר (וגם הזכירו לי כמה הצבע הזה נחשק) והסטיילינג המעולה שכלל תסרוקות מנופחות וגבוהות, משקפי שמש א-לה ג'ון לנון וגרביים שמטפסים אל עבר הקרסול תרם לתחושה הזו.
וכמו על מנת לחברנו שוב לקרקע, מיד לאחר התצוגה הוזמנו לסיור באתר האשפה. חוץ מהנוף המדהים (כן כן) שניתן לראות מראש הר הזבל הגדול בישראל, ההסברים והעובדות המרתקות שהוצגו בסיור, מצדיקים הגעה מיוחדת.

הלוק האחרון בסרטון הוא האהוב עלי ביותר, לצערי לא הצלחתי לסובב אותו

והנה אותו לוק במבט אחורי

חצאיות שיודעות להתנועע


יפות באדום

הנוף מהפסגה

התקרה המדליקה

All that glitters

זהב תמיד מושך תשומת לב, תמיד זוהר למרחקים ותמיד באופנה, על כן זה ללא ספק אחד הצבעים האהובים עלי, במיוחד כשהוא בא בדמותה של שרשרת גדולה ובולטת. קיבלתי אותה מסבתי, אשר לבשה אותה לארוע מיוחד לפני לא מעט שנים מעל שמלת מקסי חלקה שלדבריה היתה משעממת ביותר ללא השרשרת, ואכן הגודל שלה והגוון הבוהק בהחלט מסוגלים להפוך כל בגד למעניין יותר.
קשה לי לחשוב על צבע שאינו משתלב היטב עם זהב אך ירוק כהה משתלב טוב במיוחד, בעיקר כששניהם חוברים יחד להופעה על רקע עלים ירוקים ושמש אחר צהריים מסנוורת. דניאל צילם את התמונה בפארק שנמצא מעבר לכביש ואשר ללא ספק מהווה את אחד מיתרונותיה הבולטים של הדירה. אני יודעת שכבר כתבתי לא מעט על דירתנו ואכן נראה לי שכעת בשלו התנאים והגיע הזמן לעבור לשלב הבא. אמנם מרבית הקירות עדיין עירומים והספרים עדיין מחכים בארגזים מאחר וטרם נמצאה הספרייה המתאימה, ובכל זאת - הצצה ראשונה אל הסלון.
מה תשתו?

shiny stripes and heavy columns

חולצה וחגורה - וינטג', חצאית - קסטרו (ישנה), נעליים - לאפייט

השבוע החולף היה עמוס במיוחד. דילגתי לי ממשימה למשימה, מנסה לסיים הכל בטרם תסתיים לה החופשה הלא מספיק ארוכה הזו. זה עוד לא זמן לסיכומים, שהרי יש עוד שבועיים שלמים להריח את ריחו של הזמן הפנוי, אך בהחלט ניתן לומר שהיה לי חופש פורה ומלא.
החיפוש ומעבר הדירה נטלו ממני לא מעט כוחות נפשיים, אך זה היה משתלם ביותר, אני לגמרי מאוהבת בדירה שלנו! מלבד מוצלחותה של הדירה עצמה, גם המיקום שלה מוצלח ביותר (דירה מוצלחת, כבר אמרתי?) ולא פחות חשוב יש לי ולדניאל שלל לוקיישנים חדשים לצילום. הפעם הגיע תורו של מכון ברודט - שם אקזוטי לכל הדעות, בפעל זהו מכון לתרבות יהודית - לא אקזוטי ולא נעליים. התנחמנו לנו בעמודים המתכתיים האלו שהיוו רקע נהדר לחולצת הפסים המבריקה שרכשתי לאחרונה ולחצאית הזו של קסטרו שנקנתה לפני כמה שנים בויצ"ו תמורת שקלים בודדים. אני לא יודעת בדיוק ממתי היא אך הלוגו הקודם של קסטרו הוא זה המתנוסס על התווית. היא אחת החצאיות האהובות עלי, הן בשל הדוגמא העדינה בשחור ובחום והן בשל הגזרה שמטפסת אל מעל המותן ונראית רלוונטית מאז שרכשתי אותה.