אני שוב בדיליי. חיפושי דירה והשלמת פערים עם חיי הקודמים, גרמו לדחייה קלה בפירסום הפוסט הנוכחי. למען האמת הוא ממתין לו יפה יפה כבר כמה ימים בחשבון הבלוגר שלי כשמשום מה הפעולה "פרסם רשומה" לא נעשתה. בכל אופן הרי הוא סופסוף כאן לפניכם...
צהריים, הסעה ירושלים, חמסין מתעתע ורשימת שמות כמו בטיול שנתי. התחלה הזויה לארוע הזוי.
האמת שאת הפוסט הזה מחקתי וכתבתי ושוב מחקתי, היה מאוד קשה לתאר את מיצג האופנה של בצלאל במלים שיצטרפו יחד לכדי טקסט ברור. המחלקה בבצלאל מתחלקת לשלוש התמחויות - אופנה, צורפות ואביזרים ונדמה כי הנסיון להכיל את שלושת התחומים תחת קורת גג אחת הוא זה שלמעשה מחבל ברמה הכללילת של המחלקה ויוצר מצב מבלבל בו השלם קטן מסך חלקיו. האירוע התחלק לשניים, בחלק הראשון התקיימה תצוגת אופנה והחלק השני התקיים כמעין תערוכה של מיצגים חיים בה הוצגו האביזרים והתכשיטים על גבי דוגמנים שהדגימו את השימוש של האובייקטים השונים. הארוע נשא אופי אקספרימנטלי משהו,נדמה כי הבוגרים השתוללו לחלוטין ולא היה באיזור אף מבוגר אחראי שישגיח, נשמע מדליק אבל בשל המחסור הניכר בטכניקה התוצאה הכללית קצת מגומגמת. הרצון למקסימום אומנותיות בא במרבית הפרוייקטים על חשבון ההתייחסות לגוף. במרבית הפרוייקטים התקבלה התחושה שמדובר בעבודות אמנות שבמקרה מצאו את דרכן אל עבר החזה והאגן ולא בגד בעל כוונה אופנתית. כמי שלומדת בשנקר, שם תכנית הלימודים כוללת לא פחות דגש על טכניקה מאשר על עיצוב, אני יכולה לומר שלמרות הבעייתיות הרבה היה איזה קסם לא ברור במיצג הזה (שבהחלט ראוי להיקרא מיצג אופנה ולא תצוגת אופנה). חוסר הציות לחוקי אופנה נוקשים, יצר רושם של אש אותנטית מאד הבוערת בקרב הבוגרים ומנחיהם.
החלק השני היה ללא ספק מוצלח יותר, הוצגו בו תכשיטים ואובייקטים שונים, כגון נעליים, וקישוטי שיער.
בשני החלקים צרם מאוד לראות ששמם של המעצבים הצעירים אינו מופיע בשום מקום ולמעשה לא ניתן לקשר שם לעבודה, אלא בדיעבד, דרך הדיסק שניתן לעיתונאים.
כמה פרוייקטים שאהבתי במיוחד -
הקולקציה של ליאור צ'רכי שהתייחסה לחיבורים שבין גבריות וילדות תוך בחינה של מיתוסים ישראליים (הטובים לטייס וכו'ֿ). שילוב בין דובונים למדים בכחול כהה יצר קולקציה מעניינת ומגובשת המעלה לדיון שאלות על מגדר בתרבות המקומית.
מעיל דובון, אותו ניתן להפוך בעזרת מספר תיקתקים לבובת דובי.
קולקציית הנעליים של דפנה עמר העשוייה עור בשילוב לחצניות מתכת, המגדירות, מפרקות ומרכיבות מחדש את הגזרה בכל נעל. חווית הנעילה מהותית וייחודית עבור כל דגם, מייצרת עניין ומשחק בכל נעילה. אהבתי במיוחד את הדגם העשוי ריבוע עור פשוט לכאורה, אשר סגירתו האקראית יוצרת נעל שונה בצורתה בכל פעם.
קולקציית התכשיטים המעודנת של מירב אוסטר, בה התכשיטים מולבשים על מפרקים שונים ומשנים קלות את צורתם בהתאם לתנועת העונד אותן כאשר כל התנועות הן תנועות יומיומיות אותן אנו מבצעים בעת שאנו מפעילים גאדג'טים טכנולוגיים.
התכשיטים דמו למעין חרקים/ יצורים מסרט מדע בדיוני והיה כח רב בתנועות העדינות והקטנות שנוצרו בתכשיט כמעין קסם שסודו לא נודע. ללא ספק אחד הפרוייקטים המרגשים.
סדרת סיכות השיער של שני פרינס שואבת השראה מהתרבות ההודית ומעלה שאלות בנוגע ליופי, קיטש, גודש, עוצמה ובוחנת את הגבול בין טעם טוב לטעם רע, בין משיכה לדחייה כלפי התכשיט. זה היה בעיני הפרוייקט הרלוונטי ביותר מבחינה אופנתית ואחד הפרוייקטים הבודדים שהתכתב עם טרנדים עכשווים.
החלק השני היה ללא ספק מוצלח יותר, הוצגו בו תכשיטים ואובייקטים שונים, כגון נעליים, וקישוטי שיער.
בשני החלקים צרם מאוד לראות ששמם של המעצבים הצעירים אינו מופיע בשום מקום ולמעשה לא ניתן לקשר שם לעבודה, אלא בדיעבד, דרך הדיסק שניתן לעיתונאים.
כמה פרוייקטים שאהבתי במיוחד -
הקולקציה של ליאור צ'רכי שהתייחסה לחיבורים שבין גבריות וילדות תוך בחינה של מיתוסים ישראליים (הטובים לטייס וכו'ֿ). שילוב בין דובונים למדים בכחול כהה יצר קולקציה מעניינת ומגובשת המעלה לדיון שאלות על מגדר בתרבות המקומית.
מעיל דובון, אותו ניתן להפוך בעזרת מספר תיקתקים לבובת דובי.קולקציית הנעליים של דפנה עמר העשוייה עור בשילוב לחצניות מתכת, המגדירות, מפרקות ומרכיבות מחדש את הגזרה בכל נעל. חווית הנעילה מהותית וייחודית עבור כל דגם, מייצרת עניין ומשחק בכל נעילה. אהבתי במיוחד את הדגם העשוי ריבוע עור פשוט לכאורה, אשר סגירתו האקראית יוצרת נעל שונה בצורתה בכל פעם.
קולקציית התכשיטים המעודנת של מירב אוסטר, בה התכשיטים מולבשים על מפרקים שונים ומשנים קלות את צורתם בהתאם לתנועת העונד אותן כאשר כל התנועות הן תנועות יומיומיות אותן אנו מבצעים בעת שאנו מפעילים גאדג'טים טכנולוגיים.
התכשיטים דמו למעין חרקים/ יצורים מסרט מדע בדיוני והיה כח רב בתנועות העדינות והקטנות שנוצרו בתכשיט כמעין קסם שסודו לא נודע. ללא ספק אחד הפרוייקטים המרגשים.
סדרת סיכות השיער של שני פרינס שואבת השראה מהתרבות ההודית ומעלה שאלות בנוגע ליופי, קיטש, גודש, עוצמה ובוחנת את הגבול בין טעם טוב לטעם רע, בין משיכה לדחייה כלפי התכשיט. זה היה בעיני הפרוייקט הרלוונטי ביותר מבחינה אופנתית ואחד הפרוייקטים הבודדים שהתכתב עם טרנדים עכשווים.